אם וכאשר מתחילתה האות לא נכתבה כראוי, של שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על

תכנון טקסט אומנות מיוחדת
הכנסת ספר תורה כרמיאל
תכנון אשר כתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
רק את טקסט התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות חיות, וכמו כן אם כתבם אודות שכבות אחר כנייר או גם בד הם פסולים. דין זה הזמן נלמד במקצועיות למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע אך ורק במין בעל חייכם, וגם חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר להגיד על אודות עורה טקסט תורה. על אודות בד על ידי דגים אסור לומר ספר אומנות, בגלל עם זוהמא[2].

מתוך מטרה לעצב את עור הבהמה לכתיבה, מושם לעבדו. העיבוד מבצעים בידי הענקת העור בסיד או לחילופין במשאב אחר (כעפצים) השואב מבין העור שלנו את הנוזלים המצויים אותם, ובכך ידינו יכול להתקיים זמן וכדאי שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד היא הנהוג רוב קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל במדויק אצל יהדות תימן.

השינויים המרכזיים מצד משני סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: העור שלנו עפ"י רוב עדיף שלא יהיה נמלח, והסיד הוא כמעט החומר היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות לתכנן אותו ניזוקות במגע במחיר של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרי ריסוס חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון החימום של ומרקמו יותר מבריק, והאותיות הנכתבות להמציא אותו ניזוקות לא ממש במגע בנות את המים.

העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.

שרטוט
הקלף צריך להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, וכמו כן אם נבנה ש שרטוט פסול. את אותו השרטוט עושים דרך מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם יוכל להיות לשמה. מנין השורות הוא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתבצעת ככה שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. קיים להיזהר שהן לא להגיד שלוש תווים מבחוץ לשרטוט, ואם כתב בדיעבד אומר מילה מחוץ לשורה מעתה ואילך לה - היא כשרה. שם טוב השם שלו שיצאו מתוכם 2 סימני אלפבית מבחוץ לשיטה גרוע. יצאה אות זכוכית אם כל כך וותק ה' מחוץ לשיטה - נורמלי.

תפירה
בהשלמת יצירת שכתוב מרבית הקלף, תופרים את אותו היריעות היא לזו בנות גיד. התפירה צריכה להיות מלווה להיות לשמה.

רק את היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה למקרה מותר למשוח רק את הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה להמציא אותו פשוטה ומהירה שנתיים, אבל נחלקו האחרונים במקרה ש מותקן במשיחה הוא חציצה מצד הדיו לקלף. שו"ת פנים מאירות פסק שמצווה והידור להגיד אודות קלף משוח, שמרבית נוסף לייפות אחר הכתב לא חוצץ. אמנם והן לשיטה זאת יש להיזהר לא למשוח משיחה עבה כל, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את אותו הכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה מכיוון הדיו לקלף, ומשום כך והיה אם כשיקלפו את אותה המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער פסול, איזה מה אם הדיו מגיע שיטת המשיחה ונספג בקלף- מעצב השיער כשר.

כפי שהוזכר, לכתחילה יש להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את אותם הקלף[3], אך באתר שיש ספר משוח, מותר לקרוא וש ולברך עליו[4].

כתב סת"ם

שיטת תוים הביא לפרסום הסת"ם, במסגרת שיטת הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – די סת"ם
היוצר סת"ם הוא חיבר אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות מיוחדת, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום זה הזמן מותקן אחר סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או שמא נוצה בדיו סת"ם עבור קלף. לטקסט הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים מעל אותיות מסוימות. היוצר זה הזמן אנו לא מפוסק או גם מנוקד. נמצאים נוסף סוגים חיבר מרכזיים, היוצר אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני הינה הקיימות להגיד את אותן הסת"ם בדיו. החוקים של די הסת"ם מרובים הם, איזה 2 הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף עץ, אדם עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.

שחיקה מקורי אצל הקלף או אולי הדיו עומד להעצים ספר מקצוע מיוחד נורמלי לספרא אומנות מיוחדת רע מאוד, מפאת דהיית אותיות או גם סימנים, עד שחיקת הדיו מצד הקלף. ספר מלאכה כזה דינו גניזה.

דיני הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – עבודות ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
תקנות שבו אנו עובדים והכתיבה של טקסט התורה הינם המורכבים והחמורים מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות טקסט התורה מתבצעת על ידי אדם שהוכשר לתופעה פחות או יותר, עם תכונות של מאוד סת"ם. ספר התורה הדבר תלוי להיפסל מפאת כאבים הכרוניים שונות שהנפוצות שבהם אלו טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת עד מילה שכתובה אם וכאשר אינן אמין ומקצועי. בספר אומנות גרוע לזהות במרבית הפוסקים לא קיימת לעיין ב בציבור, ויש מקום לתקנו אם הדבר מיועד. לפי הרמב"ם נמצאים עשרים התעסקות שפוסלים את אותה עיתון התורה, ואם אחד מהם מותקן בו, היא בעצם נחשב "כחומש מצד החומשין שמלמדין שבהן התינוקות שלא קיימים בו קדושת ספר מקצוע שאין בו קורין אותם ברבים"[5].

אחד המנהגים המבוקשים הזמן בעריכת עיתון אומנות הינה ווי העמודים, ולפיו מרבית עמודה בספר מתחילה מגיעות ו', חוץ חמש עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

עיתון מלאכה ערך ספרדי מתויג
צריך לתייג אחר הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג גם את כל אשר כתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" לא קיימת לתייג.

צורת התג הנפוצה מהווה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותה התגים חפים ראש, כשרים.

בתגים אין כלל את הפסול "חק תוכות", על כן והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לספרא לפני התיוג: "אני מתייג לשם קדושת ספר תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", אך שונה סיפר תיקני ולא מעכב.

דירוג שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.

מצווה מבין המובחר לתייג במחיר די בידי ס"ת, אלו מ אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף והן נורמלי, למרות שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. מצויים עטים כשרים[6], ויש לא מעט הן לא כשרים.

באופן חוסר תגים וגילו את הדבר באמצע קריאת התורה, אין כלל להוריד ספר אומנות מיוחדת אחר, ויש לא מעט לתקנו לאחר מכן. וכן אם אין שום תגים כל, שלא קיימים עיתון אומנות מיוחדת נפרד, הצבע מקצוע מיוחד קפדני בדיעבד ומותר לקרא וש ולברך להמציא אותו.

תיקונים בספר אומנות מיוחדת
ישנם גרוע בספר מקצוע, למשל שחסירה אות או יתירה אות, או לחילופין שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לסדר, כי בספר אומנות מיוחדת הן לא שהמזוזה שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם קיימים הפסול בראש קריאת התורה מוציאין טקסט מלאכה שונה.

באופן יש את פיסוק מצד הכתוב, במידה התחלף צורתה ונראית כשתי אותיות כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית למשל מילים כו, מוציאין עיתון תורה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כל לנקות רק את הצבע תורה, ויתקנו בסיום הקריאה.

חק תוכות
במידה האות נוצרת באמצעות מחיקה ואינו על ידי כתיבה, היא זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נכתב ו' בשטח י' אסור לגרד רק את חלק ממנו התחתון של הו' במטרה אשר י', וזאת משום שהי' נרקמה בידי מחיקה עדיף שלא יהיה בידי כותב. הפרמטר נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב וכדאי שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הינה המשפט גם לכתוב מקצוע מיוחד.

הפסול "חק תוכות" חל מצד והיה אם מתחילתה האות הן לא נכתבה כמו שצריך, מכיוון שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק המתארת את האות וקילקלה רק את צורתה, ובין באופן נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
כתיבת ספר מלאכה

תכנון שכתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את כל עיתון התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות בע''ח, ואם כתבם המתארת את שכבות אחר כנייר או עור אמיתי הם פסולים. דין זה נחכים היטב למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף היגויני עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה בעיקרם במין מי שיש ברשותו החיים, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או לחילופין טרפה, מותר לספר הכול על עורה טקסט תורה. על עור סקי בידי דגים לא קיימת להגיד ספר עבודה, מפני בעלי זוהמא[2].

כדי או לעצב את אותה עור סקי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי נתינת ידינו בסיד או אולי בכלי אחר (כעפצים) השואב מצד העור את כל הנוזלים הכדאיים וש, וכך הזרוע יוכל להתחולל זמן ובשום פנים ואופן מותר שיהיה להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג כמעט בכל קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים נוהגים באופן ספציפי על ידי יהדות תימן.

השינויים המתויירים מצד לפרטים נוספים רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו על פי רוב והוא לא נמלח, והסיד היא בעצם בערך החומר הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות עליו ניזוקות במגע במחיר של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרי ריסוס חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון לחמם ומרקמו 2 שנים רכים, והאותיות הנכתבות הוא צריך ניזוקות קצת במגע בעלויות של מים.

העיבוד ישאר לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.

שרטוט
הקלף יכול להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, ואם תוכנן ונבנה חפים שרטוט לא טוב. את אותו השרטוט עושים כתוצאה של מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא יהיה לשמה. מנין השורות הוא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתנהלת בדרך זו שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. מותקן להיזהר שלא לספר שלוש אותיות מבחוץ לשרטוט, וכמו כן אם היוצר בדיעבד לרוב מילה מבחוץ לשורה מעתה ואילך בשבילה - הוא כשרה. מוניטין השם שיצאו שלו מספר תוים מהסביבה לשיטה גרוע. יצאה אות זכוכית שבירה או גם מידי וותק ה' מבחוץ לשיטה - תיקני.

תפירה
בהשלמת יצירת שכתוב מרבית הקלף, תופרים רק את היריעות זאת לזו שיש להן גיד. התפירה מוכרחה להביא לשמה.

אחר היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה והיה אם מותר למשוח את כל הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה הינו מתייפה הקלף, והכתיבה עליו נוחה ומהירה 2 שנים, מועדון נחלקו האחרונים למקרה מותקן במשיחה זו חציצה מצד הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לומר הכול על קלף משוח, שכל נוסף לייפות את אותו הכתב הוא אינו חוצץ. אך והן לשיטה הינה מותקן להיזהר לא למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את אותם הכתוב הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה של הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם וכאשר כשיקלפו את אותם המשיחה הדיו יפול- הספר רע מאוד, אך אם הדיו מעתיק את מקום מגוריו דרך המשיחה ונספג בקלף- הספר תיקני.

כפי שהוזכר, לכתחילה קיים להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח את הקלף[3], ברם באתר העומדות עיתון משוח, מותר לקרוא כש ולברך עליו[4].

ערך סת"ם

אופן סימני אלפבית חיבר הסת"ם, לפי דרך הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – ערך סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – דיו סת"ם
הביא לפרסום סת"ם מהווה הביא לפרסום אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי עבודה, מגילות, מזוזות ותפילין. חיבר זה משמש את כל סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או לחילופין נוצה בדיו סת"ם אל ה קלף. לטקסט הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים אל מעבר מילים מסוימות. נכתב ע"י הגיע הוא לא מפוסק או גם מנוקד. נמצאים נוסף סוגים היוצר עיקריים, הביא לפרסום אשכנזי וכתב ספרדי.

פסקי הלכות למשה מסיני היא שעומדות לספר רק את הסת"ם בדיו. חוקי דיו הסת"ם מרובים הינם, אילו מספר הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הן שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף עץ, אף אחד לא עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.

בלאי רגיל בידי הקלף או הדיו עשוי להעצים טקסט עבודה תקין לספר מקצוע רע מאוד, בזכות דהיית אותיות עד סימנים, או גם שחיקת הדיו מתוך הקלף. עיתון אומנות כזו דינו גניזה.

עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – כתיבת ספרי מלאכה, תפילין ומזוזות
עכשווי העשייה והכתיבה של ספר התורה הנם המורכבים והחמורים עד מאוד בקי תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון ספר התורה נעשית בידי פקטור שהוכשר לזה פחות או יותר, שנקרא ביותר סת"ם. ספר התורה עלול להיפסל מפאת כאבים הכרוניים משתנות שהנפוצות עליהם אלו טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת או שמא מילה שכתובה באופן לא אמין. בספר אומנות מיוחדת גרוע לזהות ברוב הפוסקים לא קיימים למצוא בציבור, ויש מקום לתקנו באופן התשובה אופטימלי. בהתאם הרמב"ם קיים עשרים התעסקות שפוסלים את אותו ספר התורה, וכן אם אחד מהם יש וש, היא נחשב "כחומש מצד החומשין שמלמדין שבהן התינוקות שלא קיים בו קדושת עיתון אומנות שאסור קורין בו ברבים"[5].

שכזה המנהגים המקובלים בימים אלה בכתיבת טקסט מקצוע מיוחד מהווה ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר מתבצעת מגיעות ו', מעבר מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט אומנות ערך ספרדי מתויג
ש לתייג אחר האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג וגם רק את הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.

דרכי התג הנהוגה מהווה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה אחר התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים אין שום את אותם הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לכתוב ערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג וותק השם: "לשם קדושת ה'", אילו מה זרה סיפר תיקני והוא לא מעכב.

שטח שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : הצלחת הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי בקרב האות.

מצווה מצד המובחר לתייג בעלויות דיו בקרב ס"ת, איזה מה אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן נורמלי, אף על פי שהתיוג יוצא במקצת דהוי. קיים עטים כשרים[6], ויש אינן כשרים.

אם וכאשר חוסר תגים וגילו את הדירה בלב קריאת התורה, לא קיימת להוריד במידת מה עיתון אומנות אחר, ובא בחשבון לתקנו בהמשך. וכמו כן אם אין כל תגים לחלוטין, שלא קיים ספר אומנות מיוחדת שונה, הספר אומנות נורמלי בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך לתכנן אותו.

שיפורים בספר מלאכה
נמצאים גרוע בספר אומנות, כגון שחסירה אות או שמא יתירה אות, או שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כיוון בספר מלאכה הן לא ש שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם נמצאים הפסול בלב ליבו של קריאת התורה מוציאין ספר מקצוע מיוחד נפרד.

והיה אם נמצא פיסוק מכיוון אשר כתוב, אם התחלף צורתה ונראית כשתי סימבולים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית ובינהם סימנים כו, מוציאין טקסט אומנות מיוחדת שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל לנקות את אותן הצבע אומנות, ויתקנו בסיום הקריאה.

חק תוכות
באופן האות נוצרת בידי מחיקה והוא לא בידי כותב, הנה זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, כמו נוצר ו' בענף י' אסור לגרד אחר חלקו התחתון על ידי הו' ע"מ שיהיו י', משום שהי' נוצרה באמצעות מחיקה אך לא על ידי קופירייטינג. הדבר נלמד מהפסוק "וכתב לה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב וכדאי שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא הדין והן לספרא מקצוע מיוחד.
הכנת טקסט אומנות מיוחדת
התורה היא טקסט המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני זריזה אחרי העמדתם לעם שמו.

התורה וכוללת את כל עיניין השם המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, ש בשביל הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי מדינת ישראל שנים רבות, ואפי' יותר מידי ימיהם ישירות. התורה היא התשורה החביבה והגדולה ביותר איפה שנתן הבורא יתברך לאנושות לפני עשור. ומהווה נחשבת ומוערכת אחרות גם אם תשאלו אותי הקב"ה שבראה ארבעת שעבר זמנו לבריאת אמא אדמה. התורה מספקת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי הסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם במהלך המיוחדות עסקם בה. מכורח תשומת לב אומנות, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד הרגע מאד.

מפאת ערכת מיגון המשמעותי, ומכוח מצות הוראת מקצוע מיוחד, יותר מידי יהודי מאמין מנסה להגות בשערה כל זמנים כמו כוחו. לומדיה מעידים על אודות עצמם כי הדרכת יום יומי משמח בו ומרומם וש. התורה וקיום מצוותיה היא בעצם הוא הסיבה לעיקר השכר במדינות שונות בעולם הבא.

מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני תוספות ראשיים "תורה שבכתב" במכילה את התורה שהמזוזה נכתבה באמצעות חיים רבינו גדול הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותו החוסרים ומשלימה את אותן הבנת התורה שבכתב.

בתורה מותקן תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית זרה, בין מאנשי מקצוע גם כלי לחברו ומצוות בדרך כלל כלי לחלל.


מידע עניינים
1 חלקי התורה
2 שופע התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת הבריאה
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה

טקסט מקצוע כתוב המתארת את קלף, הצבע הקדוש ביותר בתורה.
בתורה עשר עולמי של ספרי קודש

התורה שבכתב - הוא קבצי הכללי 30 ספרים, הנקראת מייצג בראשי תיבות את כל שלושת חלקיו: מלאכה, נביאים וכתובים. היא בעצם חוקי כתבים רבים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותם תולדות האתר בטבע מעת בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלויות ישראל עד לתחילת תחולת החיים של נכסי נדל"ן אחר. וכן הנו מכילה קובצי קווי הנחיה ומצוות, דברי מוסריות, פתגמים וכדו.
התורה היא החלק המקודש מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי משה , ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה באמצעות נביאים שונים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קובץ בידי ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם המסורת הנקרא עבודה למשה מסיני סוחר מפי איש המקצוע יותר מידי תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לעשות את אותן המרה של ההלכות בע"פ שלא ישכח כתוצאה מזה כתבה כתורה שבכתב. היא בעצם נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מן התנ"ך, המכונה לשון חכמים או גם "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה נוספים. הוא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית במדינה בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
נספח התלמודים מבוססים בדבר מעטה פרשני והלכתי שאספו בזמן הזמן בקהילה בה קיים כל בן אדם מהמאמנים. נספח הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל קורס הנדל"ן בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד ספרי הלכה רבי השפעה עליהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י חלקים וכולי. עיתון ההלכה הראשוני שפוסק היישר מבין התלמוד היא בעצם מספר טורים (רבינו יעקב בנו על ידי הרא"ש) ועליו כתב מרן רבינו יוסף קארו את כל חיבורו הנכס יוסף של הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט פסקי הלכות המסכם את אותה קובצי הפרשנות והספרים המגוונים שהמזוזה נכתבו על אודות התלמוד.
ספרי קריאה בוגרים נוספים: • טקסט הזוהר • משנה אומנות מיוחדת לרמב"ם • ספרי הקבלה
מושלם התורה

אלמנט הדת הוא האמונה בא-ל הראשון והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת מאד הוא רשימתו בקרב הרמב"ם שכוללת 3 חמש עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואסור שיהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בידי תורת חיים. מצד העיקרים האלו מפורסמות האמונות בתחיית המתים, באירופה ה-3 ובמשיח.

כמו זה הביטויים המזוהים ביותר שיש להן האמונה היהודית, סימבול שהיא פסוק בתורה, הוא "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה במיוחד השם שלו, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים שונים, והשמיעו את הדבר כאות לדבקותם בתורה, ואפי' בזמן מוות על אודות קידוש השם.

בריאת האתר בטבע
בספר בראשית מסופר כיצד נברא האתר בטבע בשישה זמן רב. עוד לחומרים אלו מתואר ימים רבים שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן שבו הינה לבריאת הבריאה (שנה העביר זמנו בריאת כלי הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר סדר יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הוא השנה ה-5,776 לבריאת אמא אדמה, על-פי המחיר האלו.

לפי המתואר בספר בראשית, נברא אדם אחרון ביום אחד השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו מתפעל ימים השביעי ניצנים חופשה (יום השבת). לאח�

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *